אי ביטחון תזונתי, הינו מצב בו לאדם אין את האפשרות לקנות כמו מספקת של מזון מזין. ההגדרה, מתחלקת לשתיים – החלק הראשון עוסק בכמות – האם לאדם יש אפשרות לרכוש כמות של מזון אשר תספיק עבורו ועבור משפחתו? החלק השני עוסק באיכות – האם לאדם יש אפשרות לרכוש מזון מזין ובריא אשר יספק את הערכים התזונתיים הנדרשים עבורו ועבור בני ביתו.
אי ביטחון תזונתי אינה תופעת נדירה כלל וכלל. במדינות רבות, מדובר בתופעה שכיחה ואף נפוצה, ובמדינות אחרות, מדובר בתופעה שכיחה פחות אבל ככה הנראה, התופעה מתקיימת בכל מדינה ברחבי העולם.
במדינות עולם שלישי ומדינות מתפתחות, ניתן לפגוש באנשים רבים אשר מצויים בסיטואציה של אי ביטחון תזונתי. במדינות הללו, הסיכוי של אותם אנשים לזכות לטיפול הולם וראוי בסוגיה, הינו נמוך יותר.
גם במדינות מפותחות, למשל מדינות שונות באירופה ובישראל, ישנם הרבה אזרחים אשר מצויים במצב של אי ביטחון תזונתי. במדינות הללו, לעיתים קרובות המענה עבור אותם אנשים יהיה ראוי באופן יחסי, ויספק מענה כלשהו.
הגדרת אי ביטחון תזונתי, משתנה ממדינה למדינה, כאשר ההגדרה משתנה בעיקר בין מדינות מתפתחות לאלו המפותחות.
בהגדרת אי ביטחון תזונתי, נהוג לחלק למספר תתי-קטגוריות את אלו הנכללים בתוכה. תתי הקטגוריות עוסקות בשאלות כמו – האם באפשרותו של אדם לרכוש כמות מספקת של מזון אך אינה איכותית ומזינה באופן מספק? האם באפשרותו של אדם לרכוש מזון בכמות מספקת ובאיכות מספקת עבור ילדיו אך לא עבור עצמו? האם אין באפשרות אדם לרכוש מזון בכמות מספקת ובאיכות מספקת הן עבור ילדיו והן עבור עצמו? תתי הקטגוריות הללו, מסייעות למקד את המצב של כל אדם ולדייק את הטיפול בו.